בעקבות בחירתו מחדש של דונלד טראמפ, גל מטריד של שוביניזם תפס את הרשתות החברתיות. טראמפ, שמואשם בפלילים עם היסטוריה של תקיפות מיניות, הצית רעש של רטוריקה hateful המכוונת לנשים.
בעקבות תוצאות הבחירות, ניקולס פואנטס, גזען ידוע, העלה בזמנו לרשתות החברתיות את אמונותיו לגבי האוטונומיה של נשים, והקדיש כוונות הממחישות את הגברים כדומיננטיים תוך כדי פסילת זכויות נשים. סרטוניו הציגו טענות מתנגדות שחיזקו את הרעיון של שליטה גברית על גופיהן של נשים, תוך הבעה על שמחה בעקבות הניצחון המוחשי של הגבריות.
בנוסף, מספר משפיענים ניצלו את האווירה המתחממת הזו כדי להעצים את עמדותיהם. אחת הדמויות הבולטות התבדחה על הרעיון של נשים המצביעות על סמכותן דרך הצעת שביתות מין, מרמזת על חוסר כוח בקרב נשים. אנדרו טייט, דמות שנויה במחלוקת נוספת, היה רועש עם הערותיו המזלזלות, ומחזק את העמדות הישנות על תפקידי מגדר ומצהיר בגלוי שגברים הם שמחליטים.
כשאלו הרגשות האנטי-נשיות מתפשטות, קיימות דאגות לגבי ההשלכות הרחבות יותר על החברה. דיווחים מעידים על עלייה לא רק ברטוריקה שוביניסטית, אלא גם בהודעות אחרות מפלות ואלימות החוגגות את ניצחונו של טראמפ בבחירות. הסביבה המדאיגה הזו משמשת תזכורת לשוביניזם המושרש הממשיך להתקיים ברמות שונות של החברה, manifesting בדרכים מזיקות רבות לנשים, במיוחד לנשים צבעוניות.
העלייה האפלה של שוביניזם וההשלכות החברתיות שלה
העלייה האחרונה בשיח השוביניסטי שהחלה בעקבות הנוף הפוליטי יש לה השלכות מעמיקות על יחידים, קהילות ומדינות שלמות. הטון הדומיננטי של הגבריות שמוזמן אכן מאיים לשבש שנים של התקדמות במאבק למען שוויון מגדרי.
אחת ההשפעות הפחות מדוברות אך המכריעות של רטוריקה זו היא השפעתה על בריאות נפשית, במיוחד אצל נשים. הנורמליזציה של גישות שוביניסטיות יכולה להוביל לעלייה בחרדה ודימוי עצמי נמוך בין נשים שמרגישות שזכויותיהן ואוטונומיה שלהן מאוימות באופן שיטתי. מחקרים הראו שחשיפה לדיסקורס שנוא יכולה לגרום לתופעות פסיכולוגיות, פעמים רבות לנוכחות תחושות של בידוד וחוסר אונים.
תנועות חברתיות המנסות לפרק את השוביניזם מתמודדות עם אתגרים משמעותיים באקלים הנוכחי. הפעילים נראים מודרים יותר ויותר, כאשר הפלטפורמות הציבוריות הפכו לגידולים של תגובה נגד עצם הרעיון של תמיכה בזכויות נשים. זה יוצר אפקט שרשרת שבו יחידים וארגונים עשויים להיסס לדבר, מתוך פחד מתגובה או לעג.
באופן שנוי במחלוקת, העלייה בקולות שוביניסטיים התדלקה דיונים אפילו בתוך הקהילות התומכות בשוויון מגדרי. חלקם טוענים שדיונים רעשניים ושנואים אלו עשויים בחשאי לגייס תמיכה לזכויות נשים, מה שמוביל לתגובה חזקה ומאורגנת יותר מצד תנועות פמיניסטיות. השאלה עולה: האם יכול האתגר ליצור חוסן? בעבר, מקרים היסטוריים מראים שתגובה כזו יכולה להוביל לאקטיביזם חזק יותר, אך הנזק המיידי והפילוג מהווים דאגות серьезные.
בנוסף, הנרטיב סביב שליטת הגברים משפיע על דורות צעירים, חודר לתרבות בתי הספר ומעגלים חברתיים. ישנן עדויות שגברים צעירים החשופים לרטוריקה זו עשויים לפתח תפיסות מעוותות על תפקידי מגדר, מה שמוביל לפוטנציאל להטרדה או בריונות כלפי רעותיהם הנשים. תבנית מחזורית זו מחזקת את הגבריות הרעילה ומביאה להנצחת אלימות נגד נשים, מה שמדגיש את הצורך לטפל בלימודים אלה מוקדם מאוד במערכות החינוך.
נקודה משמעותית של דאגה היא כיצד הרגשות הרבות האלה עלולות להוביל לשינויים במדיניות שפוגעים בזכויות נשים. עם סביבה פוליטית שמעודדת רטוריקה שוביניסטית, יתכן שיהיו ניסיונות להגביל זכויות רבייה, הגנות במקום העבודה ושירותים חיוניים המשרתים את בריאות הנשים.
היתרונות של הכרה בבעיה זו כוללים את האפשרות למאמצים מאוחדים נגד גאות זו. עלייה במודעות יכולה לעזור לבעלי ברית ולקבוצות פעולה לנייד משאבים ולהגביר את התחושות הציבוריות נגד שוביניזם. יתרה מכך, על ידי החזרת האור על המחלוקות הללו, יתכן שיתאפשר דחיפה לשינוי חקיקתי שנועד להילחם באידיאולוגיות המזיקות הללו מהשורש.
עם זאת, החסרונות ברורים: חברה מפולגת, עלייה בקיטוב, והנצחה של סטריאוטיפים מזיקים יוצרים מחסומים לדיאלוג ולפתרון. לדוגמה, שיחות סביב שוויון מגדרי עשויות להידרדר לעוינות נוספת במקום דיונים פרודוקטיביים.
לסיכום, העלייה בשיח שוביניסטי לאחר בחירות טראמפ חושפת נסיגה מפחידה בעמדות החברתיות. זה חיוני שליחידים וקהילות יכירו בהשלכות של אידיאולוגיות אלו ויעבדו להבטיח שזכויות נשים לא יתערערו באקלים פוליטי זה. כשאנחנו מנווטים מים אלו, השאלה נותרת: האם החברה יכולה לשוב להתקדם, או שאנחנו נגזרנו לחזור על הטעויות של העבר?
עבור חקר נוסף של סוגיות מגדר ואקטיביזם, בדוק את UN Women ואת The Gender Equality Project.
